עומרי תמרי

עומרי נולד ב-19 במאי 2005 

בן לאלעד ושרון, אח לעמית (17) וענבר (14).

יצא מהבטן כבר מוכן בתור איש, עם אצבעות ארוכות ומבט חכם, כאילו מוכן כבר לתפוס כדורסל ולכדרר.

כשאנחנו הוריו בדקנו איפה אנחנו רוצים לגדל אותו, נדדנו מראשון לציון למושב טל-שחר, אז דייקנו קצת יותר ונחתנו במזכרת בתיה. קצת כפרי קצת עירוני, השילוב המושלם. או כפי שהגדיר עומרי: "מצטער שלא נולדתי פה". עד כדי כך אהב עומרי את המושבה, את שדותיה, כרמיה ויותר מכל- אנשיה- חבריו הטובים. הכיר כל סמטה וכל גינה. היה אהוב ומוכר ברחבי המושבה.

שיחק כדורסל מכיתה ג' עד י"א במדי הפועל מזכרת בתיה עם גופיה מספר 23 ששמורה לשמות הגדולים. עומרי היה ספורטאי מצטיין, אהב כדורסל, יחד עם סבו צפו והחליפו חוויות במשחקים שאהבו לצפות בהם יחד. השתתף בטורניר ספייק- בול ואף ניצח את מרוץ מזכרת בתיה ל- 10 קילומטר כשהבא אחריו הגיע בפער של 3 דקות.

כשהגיע לי"ב החליט שזה הזמן שלו להנות, השקיע באימונים ובטיולים עם חברים ושם את הלימודים בעדיפות אחרונה, "זה הזמן שלי להנות". ניסינו לשכנע אותו שזה המאני-טיים. אבל עומרי בשלו, הצליח גם לבלות שנה מטורפת, גם לטייל המון, גם להתאמן בכושר קרבי "אקספרט" לקראת צבא, לסיים בגרות במדעי המוח במכון ויצמן וביולוגיה בציונים מעולים. באותה שנה פגש את ליה כהן, בת המושבה והתפתחה אהבה גדולה וזוגיות מעוררת השראה. יחד עם ליה והחברים המשיך לטרוף את העולם בטיולים ובילויים ערכיים. בכל הזדמנות יצא לטבע לשיטוטים בשדות עם כלבו האהוב שבו טיפל במסירות, הולכים ביחד, רצים ביחד, שעות.

לאחר התיכון התחיל שנת שירות בקיבוץ מגל בחוות "תלמים- משעולים" - חווה טיפולית לאנשים שידם אינה משגת, בה מטפלים באנשים עם מוגבלויות ופוסט טראומה בעזרת בעלי חיים. משימה מאתגרת מאד הן פיזית והן מנטלית, אך מעולם לא התלונן. בזמן שחבריו עוברים ממעיין למעיין בשנת השירות, עסק בניקיון החווה, ליווי המטפלים, האכיל, יילד וטיפל, מתוך תחושת שליחות גדולה, תמיד עם חיוך על פניו.

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שנת השירות נגדעה לאחר חצי שנה, עומרי נבחר להתגייס עקב הפרופיל הקרבי שלו, עזב את חבריו, עלה על מדים והתגייס. לאחר מיונים רבים הגיע לבסוף לגדוד 51 בגולני הוא רצה להגיע הכי גבוה שרק אפשר והתאכזב. מתחתית האכזבה הרים את עצמו תוך זמן קצר מאוד והפך לחייל בולט ומוערך שהתעתד לצאת לפיקוד מיד בתום ההכשרה.

הוא לא הספיק לסיים את ההכשרה וב- 13.10 פגע כטב"מ בבא"ח גולני, חדר את תקרת חדר האוכל והתפוצץ על השולחן בו ישב עומרי עם חבריו.

רסיסים פגעו בראשו, בצווארו ובחזהו, הוא נפטר בדרך לבית החולים יחד עם שלושה חיילים נוספים.

חור ענק נפער עם לכתך, נזכור אותך תמיד

יהיה זכרו ברוך